מאז ועד היום

1910

הברון רוטשילד מקים בית-חולים לקהילה היהודית בצפת, הנקרא בפי הציבור "בית החולים רוטשילד" או "בית החולים היהודי". לצידו מוקם גן ציבורי, המשמש את תושבי העיר עד היום.

1918-1914

במלחמת העולם הראשונה מוחרם המבנה על ידי התורכים ומשמש לטיפול בחולי טיפוס וכבית חולים צבאי. בתמונה: ליד קברם של זוג הורים שנפטרו בטיפוס (שמם לא ידוע), 1918. מניין והיתומים. באדיבות מוזיאון בית המאירי

1918

מאי: משלחת רפואית של ציוני אמריקה באה לסייע בשיקום הארץ. ממנה התפתח בהמשך ארגון "הדסה" בארץ. בספטמבר צפת נכבשת בידי בעלות הברית, והמשלחת הרפואית שולחת אליה קבוצת עזרה, המחזירה את בית החולים לשימוש. בתמונה: רופאי משלחת קעמצ"א בנמל בניו יורק לפני ההפלגה לארץ, 1918

1935-1919

21.6.1919: בסיוע משפחת רוטשילד נחנך בית החולים מחדש. "הדסה" מפעילה אותו כבית חולים כללי, ואנשי צפת קוראים לו "בית החולים רוטשילד-הדסה" או פשוט "הדסה". רבים מחלוצי הצפון ומראשי היישוב מטופלים בו.
1926: בזכות האוויר הקריר והצלול של צפת נפתחת בבית החולים "מחלקה מיוחדת" לחולי שחפת, והמוסד מתחיל להתמחות בטיפול בחולים אלה.

1948-1935

בית החולים "הדסה" מוכרז כמוסד המרכזי לטיפול בחולי שחפת בארץ, ומטפל בבני כל העדות והדתות מהארץ וסביבותיה. בתמונה: חולי שחפת בצפת בעת ביקור רופאים

1950-1948

במלחמת העצמאות מפונים החולים מ"הדסה" לזכרון יעקב, והמוסד הופך ל"בית חולים צבאי מספר 7". הוא מטפל בפצועי הקרבות בצפון ומפעיל אגף קדמי בכפר גלעדי. בתמונה: חדר חולים מופגז.

1957-1950

בית החולים "הדסה" חוזר לצפת, לבניין בית החולים המנדטורי שפעל בעיר ולמבני אבן סמוכים. הוא ממשיך לטפל בחולי שחפת, כשלצידו מחלקה כירורגית, מחלקת ילדים וחדר-מיון.
1952: מבנה בית החולים "רוטשילד-הדסה" משופץ והופך לבית-יולדות.
1956: ליד בית החולים מוקם בית-ספר לאחיות.
בתמונה: פינוי חולה מאמבולנס לחדר מיון.

1973-1957

ב-1957 מעבירה "הדסה" את בית החולים לרשות המדינה. הוא מאוחד עם בית היולדות ופועל כבית-חולים כללי בכמה מבנים בעיר.
שנות השישים: מתחילה בנייתו של בית-חולים חדש בדרום העיר.
בתמונה: טקס העברת בית החולים למשרד הבריאות.

1973

ערב מלחמת יום הכיפורים עובר בית החולים למבנהו החדש והמודרני, הקרוי על שם הליידי רבקה זיו. אלפי פצועים מחזיתות הצפון מטופלים בו בעזרת רופאים ואחיות מתנדבים מהארץ והעולם.

שנות ה-70

נפתחות מחלקות חדשות: דיאליזה, גריאטריה, אף-אוזן-גרון ומכון רנטגן, ומבוצעים ניתוחים להשתלת קוצבי לב. בין המטופלים גם חיילי צה"ל, אנשי או"ם, מטיילים רבים ומאוחר יותר גם חיילי צד"ל ואזרחים מדרום לבנון. למוסד מגיעים פצועים מאירועי טרור, ביניהם אסון האוטובוס באביבים ופיגוע הדמים במעלות. בתמונה: הכנות למצב חירום.

שנות ה-80

מתרחבת מחלקת הנשים והיולדות ומוקמים מחלקה אורולוגית, פגייה, מרכז לבריאות הנפש, מכון איזוטופים, יחידת גסטרואנטרולוגיה, יחידת המטולוגיה ומרכז להתפתחות הילד. 1988: נחנכת יחידת צנתורים, המשרתת גם את בתי החולים פוריה ונהריה. לאחר מלחמת שלום הגליל מקים בית החולים חדר-מיון קדמי בקרית שמונה ותומך מקצועית בבית החולים שמפעיל צה"ל במרג' עיון שבדרום לבנון. בתמונה: פתיחת המיון בקרית שמונה.

שנות ה-90

נפתחים מחלקה קרדיולוגית, מכון אונקולוגי, מחלקה נוירולוגית, מחלקה פסיכיאטרית לילד ולנוער, יחידה לטיפול נמרץ ילדים, יחידת פה ולסת, יחידה לכירורגיה של כלי דם, מכון CT, יחידת טראומה ועוד. בית החולים מסונף לפקולטה לרפואה של הטכניון, מלמד תלמידי רפואה ומכשיר רופאים צעירים. בתמונה: מחלקת פה ולסת

2002

נחנך מבנה חדש למחלקה האונקולוגית, ליחידה לסוכרת נעורים ולמכון המחקר. בתמונה: המחלקה האונקולוגית.

2006

נחנך מבנה חדש למחלקות לרפואה דחופה ולקרדיולוגיה, וליחידות האיזוטופים והדיאליזה. במלחמת לבנון השנייה המרכז סופג פגיעות ישירות. כ-1,500 חיילים ואזרחים מטופלים במחלקה לרפואה דחופה, ויותר מ-400 מאושפזים. מבקר המדינה והוועדה לחקירת מלחמת לבנון השנייה משבחים את המרכז הרפואי על תפקודו בימי המלחמה. בתמונה: עבודת משק מנקה לאחר נפילת קטיושה.

2010

הממשלה מחליטה על הקמת פקולטה לרפואה בצפת על ידי אוניברסיטת בר אילן. המרכז הרפואי "זיו" נערך לתפקידו כשותף בכיר בהכשרת הרופאים הצעירים, ומרחיב את שירותיו ואת יכולותיו המחקריות. נחנכים, לאחר שיפוץ מקיף, מחלקת היולדות, חדרי לידה חדישים והיחידה לטיפול מיוחד ביילוד. בתמונה: מחלקת יולדות

2012

ביולי 2016 נפתח המרכז לבריאות הילד