רצפים גנטיים עשויים לנבא סיכון לפתח חרדה בעקבות טראומה

מאמר חדש של דר' איגור קרסנוב, חוקר במעבדת המחקר בזיו, התקבל לפרסום בעיתון JMBD Journal of Molecular Biomarkers and Diagnostics בנושא איבחון גנטי של סיכון מוגבר לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית.
3/9/2017

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) מתאפיינת בשימור זיכרון מוגבר של אירוע טראומטי כתוצאה מפחד וחרדה. למעשה מעורבים כאן שני תהליכים מרכזיים של מערכת העצבים- זיכרון ופחד.
דעיכה של זיכרון מאירוע טראומטי לאורך זמן היא הכרחית לבריאות הנפשית של אדם. באופן מולקולרי, דעיכה זו מתאפשרת עקב ביטוי משתנה של רצפטורים בסינפסות (נקודות המפגש בין תאי העצב ותאי המטרה שלהם).
 אחד הרצפטורים המרכזיים בהקשר זה נקרא AMPAR, כאשר במחקרים קודמים נמצא כי החלבונים IL-1β (מרכיב מערכת החיסון המעודד דלקת) ו- KIBRA (המקודד ע"י הגן WWC1) משפיעים על יציבותו.

במחקר הנוכחי ביקש דר' קרסנוב לבחון את הפולימורפיזם הגנטי ב-2 אתרים נקודתיים ב-2 הגנים (IL-1β ו- WWC1) במטרה לבדוק האם יש קשר בין רצפים מסוימים לבין פוסט-טראומה.
לפיכך, הרצפים הגנטיים של אתרים אלו נבחנו בנבדקים עם פוסט טראומה וקבוצת ביקורת ללא פוסט טראומה.

ממצאי המחקר הראו כי יש קשר בין רצפים גנטיים מסוימים באתרים שנבדקו לבין אנשים הסובלים מפוסט-טראומה.
למעשה, רצף גנטי מסוים בגן IL-1β יכל להעיד על סיכון לפוסט-טראומה בדיוק של כ- 70% ואילו רצף גנטי אחר בגן WWC1 איתר בדיוק של 67%.
כמובן שנדרש עדיין דיוק גבוה יותר בכדי לפתח בדיקת איבחון גנטית אמינה, אך תוצאות אלו בהחלט נותנות פתח להמשך מחקר על מנת לפתח כלים אבחנתיים קליניים לפוסט-טראומה ולעזור לנבא סיכון לפתח פוסט-טראומה בקרב אוכלוסיות שונות, לדוגמא בקרב חיילים בצבא, בכדי לטפל באופן מיידי וישיר במידת הצורך.